מצב התקינה האקוסטית בישראל – 2006

(הרחבת הרצאה באגודה הישראלית לאקוסטיקה 006-04-27)

1. סקרי מצב אקוסטי
סקרי מצבים אקוסטיים נחלקים לסקרים אובייקטיביים (של ממצאים מכומתים של מפלסי רעשים, מידות בידוד כנגד קול נישא באוויר, וכנגד קול הולם) וסקרים סובייקטיביים (של תגובות הקהל על מצב הרעשים הן בפניות מתלוננים, והן כתגובת שאלונים ותשאול יזומות).

1.1 סקרים סובייקטיביים
היסטורית התחילו ראשית לאסוף את תגובת הקהל לרעשים, ובעיקר רעשי תחבורה. מחקרי COMMUNITY REACTION TO NOISE החלו בשנות השישים עם עבודות WILSON באנגליה. מנטל ו-SCHICK בגרמניה, שעסקו בעיקר ברעשים חיצוניים, ועם BRUCKMAYER ו-LANG באוסטריה ששמו דגש עם רעשים פנים ביתיים ובידודם.

כולם הראו את העלייה המהירה של הרעשים והתלונות בנדון משנות החמישים והשישים, לעומת זאת הראו ברוקמיר ולנג שכל התלונות על רעשים ביתיים ובידודם עולים מונוטונית מתחילת זמן הקמת הבניינים (נבדקו מ-1918 ואילך) ועד להכנת הדו"ח.

הסיבות לתופעות אלו אף שלא מוסברות בדו"ח בפרוט, נובעות מהעובדות:

Z

הספק מנועים חשמליים ומתקנים אלקטרואקוסטיים עלה בתקופה זאת מקרוב ל-0 עד קילוואטים רבים לדירה

Z

המרחק בין חדרי מגורים (כחדר קליטת רעש) לבין חדרי שירותים זרים של שכנים (כחדר שידור רעש) קטן מלמעלה מ-10 מ' לעשרות ס"מ בלבד

Z

משקלם של הקירות, ובעיקר קירות פנימיים ירד בשיעור של עשרות אחוזים רבים בתקופה זאת

1.2 השוואת תלונות האוכלוסייה
כאשר משווים את תלונות האוכלוסיות כפונקציה של הזמן מגלים לא פעם תופעות בלתי מובנות. היה זמן שעוד נטען שניתן להתרגל לרעש, וכך למשל פסקו התלונות על רעשי מטוסים בציריך 10 שנים לאחר הרחבת שדה קלוטן הבינלאומי. רק בחקירה מעמיקה נמצא שכל האוכלוסייה המקורית עקרה למקומות אחרים, ומהגרים עובדי השדה ואחרים הפחות רגישים לרעש, באו במקומם. הטענות על התרגלות לרעש נדמו.
בפילוג תלונות האוכלוסייה הגרמנית במספר מוקדים רב שפורסם על ידי מנטל נמצא שרוב התלונות הם על רעשים פנימיים בבניין (רעשי שכנים), ורעשי דרכים במקום שני.
בבדיקה חוזרת ב 2004 על ידי ORTSCHEID ו-WENDE חילקו את התלונות ל-5 מקורות (כביש, מטוסים, רכבות, תעשיה, ושכנות) ומצאו שבישובים עד 100,000 תושבים, מעוט תלונות ועם גדול מספר תושבי הערים (מעל 500,000 לעומת 500,000-100,000) גדל אחוז המתלוננים פי שניים עד פי שלוש. נבדקו גם הבדלים בין גברים/נשים מערב/מזרח גרמניה ואין ההבדלים מהותיים לענייננו.
בדיקות אלו של אורטשיד וונדה הם כחלק מבדיקות החוזרות על עצמן כל שנתיים והמבוצעות על ידי הרשות לאיכות הסביבה הגרמנית הבודקת את מודעות הקהל לגבי איכות הסביבה, וראה KUCKARATZ בנדון.
בשנות השישים פותחו בארה"ב ובאנגליה מדדים החשובים לפוליטיקאים והנותנים קני מידה לעוצמת זעם הקהל המתלונן על רעשי מקורות חזקים. [ראה אולרהד] בד"כ אלו מפגעים גדולי ממדים כשדה תעופה, או כביש חדש וכו'.
לאחר בדיקות נקבעו מעין מדרגות קריטריונים מ-A – תגובה מזערית ועד E – תגובת של "עלייה על הבריקדות". כאשר כל קריטריון צמוד למפלסי רעשים מסוימים שלאו דווקא נמדדים ב-(A)dB. דבר זה תואם את פילוג תלונות הקהל על רעשי אינסטלציה למשל והתעוררות אנשים ברעש דבר הניתן ליחס לפילוג רגישויות האדם לרעשים בכלל.

1.3 מדדי רעש
בעשרות שנים אלו פותחו למעלה מ-200 מדדים לרעש החל מ-(A)dB ועד (E) dB ובנוסף dB עם סימונים מסומנים שונים, למצבים מקורות ותנאים שונים. מדדי יום, לילה, ומשולבים. מדדים משוקללים פסיכולוגית וכו'. וראה SCHAFER ו-SCHULZ. רוב הקריטריונים הנ"ל הנם חסרי ערך כי פותחו עבור שדה תעופה מסוים במטרה להצדיקו והנם ללא ערך כללי או יישומי.

 

1.4 מדדים אובייקטיביים
מדדים אובייקטיביים לרעש אופיינו בעיקר על ידי:
א. מפלס ביחידות (A)dB לרעשים חיצוניים או פנים ביתיים.
ב. מידת הבידוד לגבי קולות הנישאים באוויר ב- dB.
ג. מידת הבידוד לגבי קול הולם ב- dB.
קיימים מחקרים רבים המראים קורלציות בין מפלסי רעשים חיצוניים (בעיקר רעשי תחבורה) ותגובות התושבים. ניסו גם לבצע קורלצית בין הנמדד ביחידות או קריטריונים שונים (ראה מדדים 1.2 לעיל) ותמיד נמצאו קורלציות מאוד גבוהות .
YOUNG וכן LANG הראו שלמרות זאת הקורלציה הגבוהה ביותר נמצאה למדד הפשוט ביותר – ביחידות (A)dB, ואכן הוא המדד העיקרי גם כיום .
אמנם ידוע שיש קורלציה אבל הבדל גדול בין הגדלים הבאים :
א. מפלס נמדד ב (A)dB.
ב. עוצמת הרעש (INTENSITY) בשיטות מתוחכמות של סטיבנס או צויקר.
ג. מפלס סובייקטיבי השוואתי (ISO PREFERENCE) וראה מנטל
שיטת חישוב עוצמת הקול הסובייקטיבית של סטיבנס מעוגנת בתקן ISO שיטת צויקר הן בתקני DIN והן בתקני ISO ונחשבת ליותר מדויקת.
שיטת צויקר שודרגה והיא לא רק כוללת את תופעת מסוך הספקטרום ברעשים אלא גם את תופעות המסוך הזמני (קדימה) וכך היא קרוב טוב יותר למציאות.
מכשירי מדידת מפלסים בשיטות שקלול של צויקר וכן תכנות שקלול למחשבים קיימים בשוק שנים רבות.
ספי השמיעה לעוצמות הרעש צרות סרט ע"פ ריץ ורחבות סרט ע"פ צויקר מראות שיש מספר מוגבל של עוצמות רעש שניתן להפריד. גודל המדרגה נמדד ותואר על ידי ריץ ומספרם הכללי חושב על ידי מנטל לכל תדר.
רכיב אחד חסר לחלוטין בכל השיטות האלו, והוא משמעות ושקלול האינפורמציה שברעש. כך למשל משמעות רעש חזק אך מחזורי (טיפות מים) יללות או קריאות גנאי (בלילה שקט) לא יכולות להשקלל בשיטות אלו. ההבדלים בין עוצמות מפלס נמדדות אובייקטיבית, עוצמת קול סובייקטיבית ומידת ההטרד (שג"כ סובייקטיבית) גדולה והוצגה למשל לגבי רעשי תחבורה.
שיטת צויקר וגם אם תשופר במסוך אחורה והתאמות עדינות אחרות (בעיקר במהלך הזמני) היא הקרוב הטוב ביותר למדידת רעשים וכוללת גם ההלמים, טון בולט בצורה נאותה, אך עדין במקרים לא מעטים חוטאת בהזנחת משקל האינפורמציה שברעש (מנטל) ואיננה תחליף למדדים סובייקטיביים במקרים מסוימים.
סקרים על מידת עמידתם של חלקי מבנים בתקנים אקוסטיים בגרמניה בוצעו על ידי גזלה מנטל קוץ וורש ומרוכזים בתקן 4100 VDI.

 

2. סקר רגישויות אדם לרעשים ורעידות

רגישויות האדם, החל מסף התחושות ומיפוין נעשה בעיקרו במחצית הראשונה של המאה העשרים.
ספי השמיעה למצבי שמיעה שונים רוכזו בתקן ISO וספי הרגישויות לרעידות בתקן ISO.
תקנים אלו המבוססים על סקרים רבים, וחקר הספרות המקצועית הנם (בעיקר בנוגע לרעשים) חלקיים כי כוללים ומתייחסים רק למעט פרמטרים כמפלס וספקטרום. אין די התייחסות לאינפורמציה שברעש (זיהוי דובר, מחזורות טיפות מים, רעשי בעלי קונוטציות ואסוציאציות) ובעיקר בהקשרים הפסיכואקוסטיים.
בספרות המקצועית (למשל הגרמנית) מופיעים סקרים נוספים או מקורות מידע בעניין. כך אפילו בספרות המשפטית, על ידי אוספי פסקי דין מתגבשת דעת מומחים לגבי סוגיות אקוסטיות שונות כגון סוגיית המסוך ברעשי רקע.
פסקי דין רבים במרכז אירופה רואים ברעשי החודר לדירה או בית, והעולה ב-10 דציבל על רעשי הרקע שם מטרד אובייקטיבי, כמעט ללא קשר למפלס האובייקטיבי עצמו. סוגיות שונות נגזרו מחריגות מותרות מגבול רעש המותר מסיבות כלשהן –

חריגה מותרת של רעשי לילה בשדות תעופה.
חריגה מותרת של פעילויות ספורט ותרבות נדירות.
חריגה מותרת של פעילות צבאית בזמן שלום.
חריגה מותרת של כריזה ברמקולים בימי שוק נדירים.
חריגה מותרת של כריזה ברמקולים של מסגדים.
חריגה מותרת של פעמוני כנסיה – תדירות.
חריגה מותרת של רעשי בנייה, מעבר דירה וכו'.
רוב החריגות עוגנו בתקנות הנגזרות מחופש האוכלוסייה (חופש הדת, חופש המסחר ועוד, אך יותר ויותר מעוגנות בפסקי דין המאומצות בצורה זאת או אחרת, אך לכולם משותפת ההנחה שבדרך כלל לא בדוקה ש"רוב האוכלוסייה לא רגיש לחריגה הזאת מהקו הכללי"

2.1 סקרים ותקינה אקוסטית בישראל
לא ידוע על סקרים ביחס לרגישות האוכלוסייה לרעשים. מכאן נגזר שתקני ותקנות ישראל חייבות היו להיות מבוססות על התקינה הבינלאומית, ועל הספרות המקצועית, ולצערנו לא כך הדבר, ומספר דוגמאות להבהרת הסוגיה.
א. מפלס רעשים בחדר מגורים בלילה מוגבל בישראל למפלס ממוצע של 40 דציבל וללא הגבלת הרעש המירבי.
בחו"ל הממוצע מוגבל ל-25 עד 35 דציבל, במדינות השונות.
הרעש המירבי המותר בחו"ל נע בין 30 ועד 40 דציבל.
הבסיס המדעי הוא
א- קריטריון ליבקה המראה הפרעות אובייקטיביות מ-30 דציבל.
ב- ניסויים להעיר אנשים בשנות החמישים הובילו לסף של 38 דציבל.
ג- רעשי הרקע בבתים רבים נמוך מ-20 דציבל (בחלונות סגורים) ולעיתים אף 15 דציבל, וזאת מניסיון עצמי ומתקנים זרים.
ב. רעשי מעליות כמופיע בת"י 1004 חלק 3 הינו תרגום קטוע של תקן 2566 VDI במהדורה ישנה. מפלס הרעשים המותר בת"י הנ"ל גבוה ב-5 דציבל מהמקור ממנו נלקח ללא הסברים, סקרים, או מראה מקום בספרות.
ג. רעשי הצנרת כמופיע בת"י 1418 היה תרגום חלקי של מהדורה ישנה של 52219 DIN.
גם כאן יש שוני בין המפלסים במקור ובגרסת ת"י ללא סקר, הסבר, או מראה מקום בספרות.
לאחרונה הוחלפו גרסאות שונות בנדון.
ד. רעשי כבישים
רעשי כבישים נדונו בועדות שונות שהכינו המלצות שונות. החל מהועדה המייעצת לתקני רעש במשרד לאיכות הסביבה בשנות התשעים המוקדמות, וכלה מועדה שמונתה לעקוף את הראשונה, ושפיתחה המלצות לרעש מדרכים כעשור מאוחר יותר
הקריטריונים המותרים לרעש מכבישים בארץ שונה מספר פעמים כשבוע לפני הירצחו או החלפתו של ראש ממשלה, כאשר המפלס המותר של 67, 64 דציבל, (וכל מפלס אחר) לא בוססו על כל סקר תקן זר, או הפניה לספרות. גבול הרעש המותר מדרכים נקבע אך ורק מספקולציות על העומס הכלכלי של מי שיבנה את הכביש ומיגונו. האספקט הכלכלי הוא גם המכתיב השימוש המוגבל בסעיף 197 של חוק התכנון והבנייה שגורם לכך שמפלסים מומלצים על ידי ועדות ומסמכים אחרים מאבדים מחשיבותם.
ע"פ סעיף 197 הנ"ל הקריטריון הוא אבדן ערך נדלני (למשל) על ידי חשיפה לרעש כבישים שגדל מהותית. ז"א לא המפלס עצמו, אלא שינויו על ידי יזמים היא הקריטריון.

ה. רעשי מטוסים נקבעו בתקנות, למשל למטרות פיצויים. בכל זאת רבות התלונות על תנועות מטוסים ליליות משדות תעופה כנתב"ג.
קביעת שעות טיסה מותרות, לאיזה מטוסים (שקטים) וכמות המטוסים נעשתה עד כה בשרירות השרים הקובעים.
דיונים בבתי משפט ובבג"ץ עם ציטוטי הספרות החוקרת את השינה לא הניבו תוצאה, אלא לפשרה לקביעת אחרת של שעות הטיסה שתקפח פחות את חברות התעופה העותרות (לאישור טיסות לילה). שינויי חקיקה ותקנות בשנים האחרונות מקשות על השוואת שינויי מצב הרעשים.
השימוש בשיטות הקונטיגנציה של הטיסות ע"פ המודל של לונדון, והמאומץ ביותר ויותר שדות תעופה אירופאיים, והופך לתקן אירופאי- לא נלקחו כלל בחשבון.

2.2 תקינת רעידות בישראל
אין במדינת ישראל תקנים ותקנות לרעידות ומניעתם. מקובל בארץ וע"פ המלצת המשרד לאיכות הסביבה להשתמש בתקן 4150 DIN ביחס לרגישות אדם לרעידות.
אין סימוכין רשמיים לדבר, אין הפניות או תרגום מוסמך, ואין התייחסות לחלקי 4150 DIN המייחסת לרעידות (המסכנות) מבנים, רעידות בכלי תחבורה (להוציא תקנות ספנות פרטניות).
אין כאן בכוונה לטפל בכל מכלול בעיות הרעידות המופיע בתקנות בחו"ל ביחס למכונות, כלי תחבורה וכו' הנוגעים לפעילותם התקינה, וגם לא לתקנות חדישות על גבולות רעידות חיצוניות המותרות בשימוש במכשירים רגישים בתוך מבנים.

2.3 סקרי רגישות אחרים לרעש
סקרים שאינם אלא משאלים או הכנות לעצומה כנגד רעשים מסוימים (אולמות אירועים המפריעים בשכנות) כנגד התקנת מפעל או מקור רעש אחר אינם ראויים לבחינה כאן עקב היותם מוטים מראש וללא בסיס מדעי.
לעומת זאת סקרי העדפה אקוסטית כביחס לעיצוב אולם קונצרטים או אולמי מופעים, יש בד"כ בסיס מדעי אלא שאין הוא משמש כבסיס לתקינה. וזאת למרות שתכנוני מבנים רבים (בתי ספר, ספריות, אודיטוריומים) עשויים לטובת הציבור ותקנים בנדון בחו"ל קיימים ומבוססים על סקרים (בד"כ ישנים).

 

3. שגיאות בתקני ישראל באקוסטיקת הבנייה
מאחר ואחת ממטרות דו"ח זה היא להצביע על חסרים בתקינה האקוסטית בישראל בכלל ובתקינה באקוסטיקת הבנייה בפרט, נסקור את התקנים השונים.
השגיאות הנמצאות בהם ניתן לסווג:
א- שגיאות כתיב (של המושגים למשל).
ב- שגיאות תרגום (של מושגים, דבר בעל משמעות חוקית מרחיקת לכת).
ג- שגיאות הנובעות מתהליך ייצור התקנים על ידי ועדה של שליחים (לוביסטיים) שאינם
בהכרח מומחים לאקוסטיקה, ובמיוחד של אקוסטיקת הבנייה.
בפרטים בתקנים הבאים מומלץ לטפל:
פרק 3: רעשים בבניין

3.1 שימוש שגוי בת"י 717/1034 ISO
ל-717 ISO 3 מהדורות :
1968 – בחלק אחד R 717 ISO עם שקלול ע"פ שטח בליעה של 10 מ² בלבד.
1982 – בחלקיו ISO 717/1, ISO 717/2 עם שקלול ע"פ שטח בליעה של 10 מ² או זמן
הדהוד של 0.5 שניות.
1996 – בחלקיו ISO 717/1, ISO 717/2 עם שקלול ע"פ שטח בליעה של 10 מ² או זמן
הדהוד של 0.5 שניות.
לת"י 985 מהדורות 8- 1978 עם הפניה
5- 1986 עם הפניה ל-ISO 717 משנת 1978
מהדורה כזאת איננה קיימת! או 1968 או 1982 (או 1996).
הפניה כזאת היא חסרת תוקף ויש לנהוג כמקודם, דהיינו רק ע"פ שטח הבליעה.
גם הפניות של ת"י 1034 לת"י 985 המפנות ל-ISO 717 מ-1978 בטלות.
ההבדל בין השקלולים הינו dB 0 עבור נפח של 30 מ³
אך הינו dB 5 עבור נפח של 100 מ³ (או עבור 10 מ³) אך הינו dB 15 עבור נפח של 1000 מ³ (או עבור 1 מ³)
הפניות לועדת התקן מאז למעלה מ-20 שנה לא עזרו דבר.

3.2 ת"י 1004 (קול הולם) וכן ת"י 2004
דורש בידוד כנגד רעש הולם (צעדים) מחדר מדרגות (אל חדר שינה) dB 48
ומחדר שינה (אל חדר שינה) dB 63
וזאת להפך מהמקובל בעולם, למשל DIN 4109 המצוטט בסוגריים לעיל.

3.3 כל המלצות ת"י 1004 (להוציא הצעה אחת + מדה צף) בטבלה א 2 שבעמ' 5, לא
עומדים בדרישה שבטבלה 2 שם בעמ' 3 .
כל ההמלצות בכלל בטלות על ידי ההפניה לשגיאה אפשרית של עד 10 דציבל (ולא רק בקול נישא ואויר) בגלל צידוד קול (העברת אגוף) בהערה ג' שבטבלה א 3

3.4 ת"י 1004 (הערכת רעשים)
ע"פ ת"י נמדד רעש ומשוקלל בערכו השקול Leq גם במקומות רגישים חדרי שינה, וזאת בניגוד לתקינה האירופית, כך ע"פ DIN 4109 שבו מודדים ערך מירבי LAF בלבד. סיבת הדבר כי רעשי שימוש קצרים מחדר שרות, או אמבטיה, או מטבח, נמשכים זמן קצר, ומדידת Leq לא תהיה ייצוגית, וגם אין שום דרך לקביעת משך זמן מדידת האירוע ב-Leq

3.5 ת"י 1004 חלק 2 (דלתות)
ת"י זה מבוסס על חלוקת הדלתות ע"פ טיב אקוסטי דרגה 1 dB 30 > RW
2 dB 25 > RW
3 dB 20 > RW
4 dB 15 > RW
אבל כל הדלתות הללו אינן טובות ע"פ תקן DIN 4109 שבו דלתות עם RW לפחות מעל 27 dB או משופרות RW מעל dB 37
לחילופין החלוקה נעשית כל חלונות ע"פ VDI 2719 מחלקים
0 dB > RW > dB 24
1 dB 25 > RW > dB 29
2 dB 30 > RW dB > 34
3 dB 35 > RW > dB 39
4 dB 40 > RW > dB 44
5 dB 45 > RW dB > 50
6 dB 50 > RW

 

3.6 ת"י 1004 חלק 3 מעליות
ת"י 1004 חלק 3 מתורגם מתקן גרמני VDI 2566 במהדורת 1988.
בתקן השגיאות :
א. התרגום מבוסס על תקן 2566 ישן, מאז נתפרסמו כשלש מהדורות מורחבות, כולל סוגי מעליות חדשות.
ב. בתקן הישראלי מותרים (A) dB 35 לעומת (A) dB 30 בתקן הגרמני והמותאם ל-DIN 4109 השינוי בת"י אינו מוסבר ואינו קביל.
ג. בתקן 2566 אמצעים למניעת רעשי מעליות אך לא בת"י (אמצעים שאינם בספרי לימוד).

3.7 ת"י 1418 למערכת צנרת בבניין
ת"י 1418 הוא תרגום תקן גרמני DIN 51219 (47) אך בשגוי :
א. תורגמה מהדורה מיושנת שאחריה הופיעו מהדורות מורחבות חדשות.
ב. בתקן DIN יש פיצול לספי רעש מותר לפעילויות ומתקנים שונים ולא בת"י.
ג. הרף המותר לרעש ב-DIN (A) dB 30 הועלה בת"י ללא סיבה ל- (A) dB 35.
ד. בת"י 1418 נחוץ מחולל רעש תקני וכן מד לחץ, בחו"ל דבר זה רק לרישוי מתקנים ובארץ אין המחולל כלל בנמצא.

3.8 ת"י 2004
שגיאות מהותיות רבות (dB 35 = Leq במקום (A) dB 30 = LMAX לתיירים במלון ישראלי) מונעים פרוט כאן . (חלק II)

3.9 רעשים סביבתיים
ע"פ חוק כנוביץ בשלוב עם תקנות רעש סביר 1990 גורמות לבדיקה מפלסי רעשים שמקורם
חיצוני בתוך חדרים ובחלונות ופתחים פתוחים, וללא התחשבות בריהוט, בבליעה בחדר,
ומבלי התחשבות בשטח הפתחים ובכך בלתי צודק ומניפולטיבי.
בתקני חו"ל רעש שמקורו חיצוני נבדק מחוץ לבית (0.5 מ' או 1 מ' עם/בלי תיקונים).
כניסת רעש לבית בחלון סגור מחושבת ע"פ תקנים שונים בהתחשב בשטח הפתח ובזמן
ההדהוד בחללים ונפחם, כניסה בחלון פתוח ניתן להעריך באופן גס ע"פ ISO 1996
(מהדורת 1971) המהדורה החדשה של 1- 1996 ISO הפכה לת"י 1349.

3.10 שגיאה בהגדרת רעש התקפי – רק כאשר ההפרש בין S(L) dB- F (L) dB= L ∆ גדול מ-dB20 מתקיים רעש התקפי וצריך להיות dB 2, אחרת שום רעש מדוד אינו התקפי .

3.11 מרחקי הייחוס של 15 מ' בתקנות רעשי ציוד בנייה (1979) וליד גדר המפעל בתקנות אחרות (ראה ספרו של ג. רוזהויז) במקרים רבים שגויים פיזיקלית: מרחק היחוס צריך להיות לפחות 1.5 מרוחב חזית מפעל (או צבר מקורות קול) וזאת ע"פ תקן גרמני VDI 2714 E (1976).

3.12 רעשי רקע
בבדיקות רעש חיצוני או פנימי יש לנכות במקרים רבים את רעשי הרקע.
רעשי רקע אינם מוגדרים, אין דרך מוסכמת למדדם, ואין אפילו הסכמה על צורת ניכויים מהנמדד. כל הגדרה 1L, L5, L10, L50, LM, Leq , LMIN , כבר הוצעה, כאשר אין הסכמה על משך המדידה : 15 דקות, משך 10 משאיות, שעה, 24 שעות, שנה – כבר הוצעו כולל שקלול שונה ליום, לילה (ואף לזמן המעבר) וחג. בעולם יש נטייה לאמץ את L95.
כל זאת כאשר ת"י 1349 ע"פ הכותרת שלו אמור היה לתת תשובות לשאלות אלו (82).

3.13 בעיות קשות בתקנות רעשי כבישים רכבות ומטוסים – בנפרד (חלק III)

3.14 רעשים משניים הנוצרים מרעידות ומצטבר לרעשים אחרים דורשת התייחסות בתקינה.

3.15 האסור הגורף לשמוע רדיו וטלוויזיה בדירות מגורים בלילה בתקנות מניעת רעש (1992))
ללא תלות בעצמת הקול, היא דוגמא לרוויזיה דרושה.

 

4. חסרים בת"י אקוסטיקת הבנייה
2 חסרים עיקרים בתקינה באקוסטיקת הבנייה ראויים לדיון.

4.1 אפיון מוצרים
כפי שמקובל בארץ לאפיין מזונות ארוזים על פי אבות המזון, כמות הנתרן וכו' – דרוש גם לאפיין מוצרים מהבחינה האקוסטית.
אפיון כזה הנדרש מכל מוצר ע"פ אפיון CE האירופאי קיים בארץ כמעט רק, וגם זאת רק חלקית, לגבי מזגנים, לגבי צעצועים ועוד פריטים מעטים נוספים.

יש לעגן דרישה שכל מוצר להתקנה בבניין (ולשימוש אחר) יהיה נקוב בו באופן בולט ההספק האקוסטי ביחידות (A)dB לדוגמא:

^

מזגן מפוצל

^

מכוניות וכלי תחבורה

^

מזגן בלתי מפוצל

^

צעצועים

^

מקרר

^

כל ציוד בעל רמקולים

^

מכונת כביסה

^

כל ציוד בעל מאווררים

^

מכונות מטבח אחרות

^

כל ציוד בעל מנועים

^

מאווררים

^

פירי אשפה

^

דלתות נטרקות ועוד…

4.2 חוק כנוביץ
בשם חוק כנוביץ מכונה החוק למניעת מפגעי רעש משנת 1961 שלאחריו הותקנו תקנות שונות ביחס לרעש סביר (המילה סביר אינה סבירה ביחס למטרד נזק או פשע).
כל תקנה מאוחרת מתקנת, משנה, או מבטלת תקנות קודמות כך שאין מערכת תקנות הומוגנית בנושא.
בגרמניה למשל יצא החוק להגנה מפני פליטות מאוחר יותר (1974) והתקנות שבו ושיצאו מאז מתואמות זו בזו, ועם חוק המסגרת גם מבחינת התחולה, וגם מבחינת דרישות החוק.
מצב זה לא היה קיים קודם לחקיקת החוק, וכך למשל לגבי רעשים מותרים ובידודם בבתי ספר חלו 18 תקנות שונות במדינות והערים השונות שסתרו זו את זו.

4.3 סתירות בתקנות
בארץ קיימות זו ליד זו תקנות המגבילות רעשים באופן כמותי (גבול דציבל מותר) וממולן תקנות שבעיקר בשימוש המשטרתי שבהם התקנות לא מכומתות:
סעיפים בהם נאמר לא יצעק ולא ישיר מבלי לציין גבול מותר לפעילות קולית, ניתן לראות בהם שרירות תחוקתית. ניתן אך לראות בהן מעין ביטול אותן תקנות שבהם הרעש מכומת.
מושג "רעש חזק" לא כומת לתועלת שוטרים ושופטים, ומוצגות אי בטחון משפטי לגורם הרעשים.

5. תלונות משפטיות
תלונות אזרחיות בגין רעשים מפריעים, הם חלק גדול ולעיתים עקרי בסיכסוכי שכנים.
בעבר היו אלו רעשי מזגנים שבשנות השבעים עד התשעים היוו את עיקר משפטי/סכסוכי שכנים.
בעשור האחרון יורד מספרו של תביעות אלו עקב השימוש במזגנים מפוצלים, ורכישת ידע על מקום התקנת המדחס.
בעשור האחרון רבות התלונות עקב בידוד רעש בלתי מספיק כנגד קול הולם, דבר זה נובע מהעובדה שרעש של קול הולם מותר בחדרי מגורים/שינה עד dB63 (במדידה ב-1/3 אוקטבה כמקובל) וזאת בתנאי שמקור הקול בדירה אחרת. אם מקור הקול בחדר מדרגות, מותרים רק dB 48, זאת בניגוד לאירופה עם תקנות המחמירות בין דירות ובידיעת העובדה שחדרי מדרגות השימוש בהם קטן מאוד לטובת המעליות.
הערה – הספרות הענפה ושבה נעשה שימוש בהרצאה זאת אצל המחבר.

  דילוג לתוכן